החוצפן הישראלי - לא פראייר של אף אחד
על חצופים, פראיירים ומה שביניהם
מאת: עינת הולנדר (מערכת)
צילום: יואב גם
אין חדש בכך שישראלים נתפסים במקומות שונים ברחבי העולם כחוצפנים. החוצפה היא מאפיין שחוזר על עצמו לא פעם גם בדימוי שישראלים משרטטים אודות עצמם, כפי שעולה מן השיח הפופולרי, מכתבות שונות המופיעות בתקשורת מדי פעם והן מן התחום האקדמי. מה מזין את החוצפה הישראלית? מה מניע את הטיפוס המתפלח, הנדחף, העוקף, הקומבינטור?

כתבה זו מציעה לבחון את הקשר בין החוצפה הישראלית לבין התופעה החברתית-תרבותית הקרויה "הפראייר", או יותר נכון: ה"לא פראייר".
תופעת "הפראייר הישראלי", מסתבר, כה מרכזית ומשמעותית, עד שהיא מהווה הצדקה למאמר אקדמי שלם. בשנת 1993 פרסמו לואיס רוניגר ומיכאל פייגה מאמר מאלף, שבו הם סוקרים את תופעת ה"פראייר" ואת השלכותיה בקרב החברה הישראלית (רוניגר, לואיס ומיכאל פייגה, 1993, "תרבות הפראייר והזהות הישראלית". אלפיים 7: 136-118).

אז מהו ה"פראייר" בעצם? מדובר במושג הלקוח מן הסלנג הנפוץ בעברית המדוברת, אשר משמש כינוי גנאי לתמימות. השימוש בו יומיומי, והוא תופס עמדה מרכזית בזהות של ישראלים רבים, במיוחד בקרב גברים. הביטוי הזה, כמו מושגים דומים בחברות אחרות (כגון ה"Sucker" - בארה"ב, ולא - לא מדובר בגן הירושלמי הידוע), מבטא חוסר נכונות להפסיד ולוותר ללא תמורה הולמת, או רתיעה מליפול קרבן לתרמית ולתחבולה.

לפי הגדרה זו, יתכן שהחוצפן הטיפוסי מנסה בעצם להקדים תרופה למכה. הוא מסרב לצאת כשידו על התחתונה ("פראייר"). לכן הוא "ידפוק" את המערכת לפני שהמערכת "תדפוק" אותו. מאותה סיבה הוא יאלתר דרכים מקוריות על מנת להשתמט מחובות (אזרחיות, מוסריות ואחרות), "יקמבן" את זולתו - השכן, הנהג בנתיב הסמוך, זה שעומד לפניו בתור, הלקוח, או לחלופין, החברה שממנה הוא מקבל שירות - לפני שאלה יצליחו לעשות זאת לפניו.

חשבתם שה"פראייריזם" הינה תופעה שולית? לא לדעת רוניגר ופייגה. לפיהם המושג "פראייר", ובמיוחד הסירוב להיות "פראייר", מהווים בעצם סמן של המרקם התרבותי העכשווי המכונה "ישראליות". החוקרים רואים בדמות ה"פראייר" לא פחות מאשר את אב הטיפוס של התקופה העכשווית. "הפראייר", לגרסתם, מייצג דור שלישי של חיים בארץ, לאחר דור ה"חלוץ" ודור ה"צבר". הם מתארים את "תרבות הפראייר" כתופעה של התרבות העממית הישראלית, שצמחה כביקורת פנימית כלפי התרבויות הדוריות שקדמו לה. ככזו היא מהווה תמונת ראי לדמות ה"חלוץ" ולתרבות ה"צבר", והינה אנטיתזה לאתוס המקודש של החברה הישראלית ולערכים הקולקטיביסטיים שתופסים מקום מרכזי באידיאולוגיה שלה. עם זאת, אין תרבות ה"פראייר" מבטאת דחייה של הציוניות/החלוציות, אלא מקיימת עימן יחסים דיאלקטיים, ובעצם כולן יחד מהוות אמירה מרכזית על זהותם של הישראלים.

שיח ה"פראייר" מבטא את המתח ואת הפיצול בין הכלל והפרט. למעשה, הוא מבטא נדידה של מקור העוצמה מן הכלל אל הפרט. שיח זה מגלם חוסר אמון, אסרטיביות ונחישות מצד הפרט, ועליונות של האינטרס הפרטי על פני ערכים קולקטיביסטיים. אולם "תרבות הפראייר" איננה מבטאת בהכרח ירידה של מחויבותו של הציבור הישראלי כלפי ערכים של קולקטיביות והקרבה. אלה עודם שרירים וקיימים בחברה הישראלית. הם מתבטאים בין היתר בדמות השירות הצבאי, המעלה על נס את ההקרבה הקולקטיביסטית כערך מרכזי ושגרתי במציאות החיים הישראלית.

החוקרים רואים בשניות הזו, בין האינטרס הפרטי והערכים הקולקטיביסטיים, בין הפרט המוכן להקריב למען הכלל לבין ה"לא-פראייר", מאפיין מרכזי של הישראליות העכשווית. הם מסכמים, כי "תרבות הפראייר יוצרת ישראליות אותנטית רבת עוצמה, הצומחת מהחוויה היחודית של חיים בישראל" (עמ' 132).

אם כן, אל דאגה. "תרבות הפראייר" עדיין איננה מאיימת לפורר לחלוטין את מיתוס האחדות הישראלי: התפיסה של "אני קודם ולעזאזל היתר" מאוזנת על ידי "אחרי לצנחנים". בסופו של דבר מדובר באותנטיות, ועם אותנטיות לא מתווכחים. לפעמים יש לה אפילו חן מסוים. הייתכן שיש חן בחוצפה הישראלית? תחשבו על זה בפעם הבאה שמישהו עוקף אתכם בתור בבנק כי "הוא כאן כבר מזמן, הוא פשוט הלך רגע".
כל ערוצי התוכן
תרבותצרכנות
אקטואליהספורט
חברהביקורת
עשרת ה...תמונת השבוע
יחסים

עוד בחברה

שימוש נרחב בנשק הנשי האולטימטיבי
פמן הינה תנועת מחאה פמיניסטית אשר נאבקת למען נושאים חברתיים שונים תוך שהיא משתמשת בנשק העירום
(רועי אורן)
להמשך הכתבה
 
שלוש הערות ליום קיץ לוהט
על הקמת שדה תעופה בינלאומי חדש,תוכנית למשיכת הפקדון הצה"לי ,ועל נערה שלקחה עצמה בידיים
(רועי אורן)
להמשך הכתבה
 
 
עוד כתבות של עינת הולנדר
יש לו יש לו יש לו!
כל הסימנים מראים שזו עומדת להיות השנה של אסף אשתר
(תרבות)
להמשך הכתבה
 
"קולות גבעתיים" - "הלילה"
על רקע העדנה המחודשת לה זוכה השירה העברית ישנן חבורות המטפחות כשרונות לא קטנים. "קולות גבעתיים" הרימה מופע מרהיב ומוקפד ("הלילה") - כשעה של הנאה צרופה.
(תרבות)
להמשך הכתבה
 
ציון כתבה ממוצע: 3.92     פברואר 2006
דרג כתבה:
תגובות הגולשים
חזרה למדור